אז מה באמת אני יכול לעשות כשאין לי מספיק עצם? - בשנים האחרונות נשאלת שאלה זו יותר ויותר.

קצת היסטוריה:

לפני עידן השתלים, שאלה זו הייתה נשאלת לרוב אצל מטופלים מחוסרי שיניים, במיוחד לגבי הלסת התחתונה, לאחר שנים של שימוש בתותבת וספיגה משמעותית של עצם הלסת, עד מצב שהיא שטוחה ולא מספקת כל אחיזה לתותבת, דבר הגורם לתנועה שלה, נפילתה ופצעים ברקמה הרכה.

כיום:

לשמחתנו, בעידן שלנו יש פתרון שנקרא שתל דנטאלי ואנחנו, צוותי מרפאות השיניים, יכולים להעניק למטופלים שלנו בעזרת השתלים, תחליף שיקומי, יציב, אשר אמור להרגיש בפה טוב יותר ומהווה תחליף דומה יותר למשנן שאיבדו.

איפה הבעיה?  השתל הדנטאלי הזה, לפחות על פי תכנונו המקורי, אמור לשבת ולהיות מחובר בתוך עצם הלסת שלנו, בדומה לשורש השן שאיבדנו, כך שלצורך החדרתו והצלחתו אנו זקוקים לעצם. עצם הלסת היא כזאת שלצערנו עם הזמן נספגת, לעיתים באיטיות לעיתים מהר יותר אבל בפועל אנו מאבדים מנפחה.

כמה עצם?  כמה שיותר.  ככל שבאזור מחוסר השיניים יש יותר עצם, הדבר מאפשר (יחד עם עוד כמה משתנים) להחדיר שתל רחב ו/או ארוך יותר, דבר המגדיל את שטח הפנים שלו, נתון המהווה משתנה משמעותי לשטח של הקשר בין השתל לעצם, מכאן - לאיכות האחיזה בין השתל לעצם (אוסטאו-אינטגרציה) ובסופו של דבר – הפרוגנוזה כלומר, הצלחת השתל לאורך שנים.

הגענו למצב בו חסרה לנו שן (או יותר) ואנחנו רוצים לבצע באזור הזה שתל, מה התהליך הנפוץ שנעבור? – הולכים למכון צילומי רנטגן, מבצעים צילום CT, ממתינים יום-יומיים, הקובץ המפוענח נשלח למרפאה ומועבר לכירורג, הכירורג עובר על המידע, משקלל את כלל הנתונים ומציע מה לעשות – בשפה שלנו - "תוכנית טיפול" ואם יש מספר אפשרויות אז "תוכניות טיפול".
בבחירה והסכמת המטופל/ת לאחת מהאפשרויות קובעים תור לביצוע השתל/ים, מבצעים אותם, ממתינים תקופה מסוימת, לעיתים נפגשים שוב לחשיפת השתלים ואז ניתן לשקם את השתלים הללו על ידי השיקום שתוכנן (כתר, גשר, תותבת).

חוסר העצם, על עוצמותיו וסוגיו השונים, נחשף לנו יותר במדויק בשלב בדיקת צילום ה- CT על ידי הכירורג וניתן לסיכום באופן עקרוני באפשרויות הבאות:

1. חוסר בגובה העצם תתבטא ב:

     א. חוסר מצד הפה ("שקיעה" של העצם באזור שהשן נעקרה)

     ב. חוסר מצד קצה השורש (לדוגמה - לאור אנטומיה של הסינוס בלסת העליונה)

2. חסר בעובי העצם תתבטא ב:

     א. אנטומיה של עצם בצורת מלבן דק לכל גובה העצם

     ב. אנטומיה של עצם בצורת "בננה", כמלבן מכופף

     ג. אנטומיה של עצם בצורה של משולש, דק מאוד בצד בו יש להניח את השתל

3. איכות העצם נמוכה – עצם "ריקה" – פחות עצם קשה ויותר חללים

4. שילוב של הקודמים

נאמר שהכירורג מזהה שיש חוסר של עצם, איך ניתן להתמודד ו"לתקן" את המצב?

הפתרון, שצריך שיהיה מותאם כמובן לסוג ועוצמת הבעיה, מתקיים בשינוי שנבצע באחת או יותר מהאפשרויות הבאות:

1. סוג ו/או צורת השתל:

     א. שתלים דקים במיוחד (מאפשרים מיקום בעצם דקה כמו גם במרווח צר בין שיניים)

     ב. שתלים קצרים במיוחד (מאפשרים מיקום בעצם "נמוכה")

     ג. שתלים מותאמים אישית על העצם (חיצונית לעצם כמו אוכף)

2. מיקום השתל:

     א. קדמית ו/או אחורית לפגם בעצם

     ב. בזווית מיוחדת על מנת להימנע מקירבה לאנטומיה הקיימת

     ג. בזווית מיוחדת (כמו בשיטת ALL ON X)

     ד. בעצם הגולגולת שאיננה נספגת (זיגומטיים וכדומה)

3. שיפור ותיקון העצם:

     א. השתלת עצם (אוגמנטציה) להוספת עצם לגובה הלסת (ורטיקאלית) 

     ב. השתלת עצם (אוגמנטציה) להוספת עצם לעובי הלסת (הוריזונטאלית)

     ג. הרמת סינוס (להוספת עצם על ידי הרמת רצפת החלל הסינוסים בלסת העליונה)

          1) סגורה ("קטנה" יותר - הוספת עצם דרך פתח ההכנה לשתל)

          2) פתוחה ("גדולה" יותר - הוספת עצם לרוב על ידי פתיחת "חלון" לצד הסינוס)

     ד. פיצול, ביקוע ומילוי עצם לקבלת עיבוי הלסת

למעשה, הנושא כל הזמן מתפתח ונעשים מהלכים אשר הם לעיתים מורכבים, על מנת לאפשר ביצוע שתלים דנטאליים וזאת על מנת לאפשר שיקום קבוע ויציב כמה שניתן, דבר התורם מאוד לאיכות החיים של המטופלים.